רשימת השירים
רשימת השירים
אנחנו
אני כל הזמן מרגיש שאני לא לבד
אני כל הזמן מרגיש שאני לא
אני כל הזמן מרגיש שאני
אני כל הזמן מרגיש
אני כל הזמן
אני כל
ונדמה לפעמים
ונדמה לפעמים
שהזמזום התנחל בכנפי הדבורים
מֵחוֹסֶר
ברירה
ונדמה לפעמים
שאני האדון של נורות ביתי
מנורות
רחובותיי
ונדמה לפעמים שלאחר הנפנוף בדגל על רום
היכלי
ההרים
יהיה שֶׁקֶט
ונדמה לפעמים
ששָׁקֵט
בי
עכשיו
אני יודע לשתוק
אני יודע לשתוק
כך שקו דקיק
מפריד
בין היותי
לאינני
אבל הנני
ואני יודע לשתוק
בהגיעי לשכוח
חלק קטן שנשכח תחת אבן ויכול להזכיר
את מה שאולי ניסיתי בהגיעי
אולי תוכלי לספר
ח ל ק ק ט ן ש נ ש כ ח ת ח ת א ב ן ו י כ ו ל ל ה ז כ י ר א ת מ ה ש א ו ל י נ י ס י ת י ב ה ג י ע י
אולי תוכלי לספר
המלחמה החלה
כי המלחמה בעיצומה תמיד
שקטה כמו לפני התמוטטות
ספינה קטנה של אופק
אני תחת מי האמבט
מבעבע ולא שומע
טובע אך לא מקשיב
אני נושם מים
ולוחץ חזק על הפקק
שלא יזוז
אולי תוכלי לספר לי יום אחד
סיפור של לפני שינה
כדי שסוף סוף
אתעורר
איש של העם
איש של העם
מדברים על חלק מהפודיומים
והאודיטוריום כוסס ציפורניו
יש מישהו מאחורי הפרגוד
ומישהו מתחת לבמה
ומישהו שדומה לי
מתאפר אל מול מראה
נאום נכתב בזמן אמת
ושירים נמחקים במגירה
איש של קהילה
במיטה אין קבלה
איך יכול אדם להתקבל בפני כל כך
הרבה בבואות
מבלי לדעת כיצד הוא עצמו
נראה
כשזה ייגמר
כשזה ייגמר
ודרכי מחשבה פתלתלות ייגזרו בכל שחר
מילותיי ייכנסו למגירות האבק
לא נשימה ולא מחנק
התשוקה תתמוסס בהתנצלות מאוסה
וחודי הדימוי לא יהיו שם
גם השקט יישרף לו בתופת
וזמזום חרישי טורדני רשפני
יישאר לטאטא את הבור
תוכלי לשאול אותי לשלומי?
כשהחור יהיה כבר כמו בית
והכתבים יעידו עבור מישהו זר
מצפניי יחוגו ייסובו יצפינו צפונם
ואני אהיה הדובר האילם
הנכלם
תוכלי אפילו רק להנהן לעברי?
אני רק מפחד לא להרגיש לרגע אחד
שיש מישהי שתדע שהתקיימתי
ושנִשְׁקָהּ הוא מבט מאשר
אם רק תבטיחי שתדברי אליי כשזה ייגמר
אוכל לנוח בשקיקה
ולרצות גם בשתיקה
זו _____
זו _____
שגומעת את הים
ולופתת שינויים
שייזכרו
מניין באו
וכשעולה השמש
והסדינים רכים אליי
כבר לא מבינה
על מה הייתה
המהומה
את יוצאת את חדרי
את יוצאת את חדרי בו לא ביקרת
מעולם למרות שלפני תזוזת מחוג קלה
עוד גנחנו בו אהבה ויש מבט מעלה
ושאיפות גדולות וחיבוק זהיר שלא
מסתיר דבר בינתיים כי כרגע לא בהיר
מספיק נאמרות מילות סיכום בנועם
ואני פונה בחזרה לקונכייה החמימה
ואף נועל מאחוריי מנעול כי כבר
יש לי נסיון ומשער שלא תסתובבי
בחזרה דמותך עוד מרחפת בי
וריחך עוד מלטף קירות ואני
מתיישב לחשוב מי אנחנו מסוגלים
להיות ולמה כשאפשר אז לא וכשנכון
אז רק מחר ופתאום לרגע חד
אני מבין שאת באמת הולכת
ובשעה שאת נוסעת אל מותך
נותר לי רק לשהות בתהייה
אם יכולתי להציל עצמי בירייה
אחת ברורה פשוטה וידועה
של נשיקה
אולי מעולם
מעולם לא אהבתי
שניים ואחד
שניים ואחד
מרגיש כמו מולדת
נושנה
כמו ימים ישנים
של אחד ועוד
החיה
אני יודע איך להרוג את החיה
רק לא יודע איך קוראים לה
ולא מתי תבוא
בפעם הבאה
אל תטעי
איני עצוב
באמת
חיוך מתנוסס בכל החדר הזה
בשבילי ובשביל החיה
כדי שאם לפתע
אבין
שטעינו
אדע גם לשקר
באמת
ולומר
שאיני יודע על מה כל זה
ובכלל
באמת
על מה מדובר
אם הייתי רואה אותך
אם הייתי רואה אותך
הייתי שותק
אני שם
אני שם
שם אני מתנגן בלולאות
אני צייר קשתות
נביא שתיקות
שם
אני יודע למחול לעצמי
על כך
שלעיתים
אני גם כאן
אחד אחת
את יודעת לאהוב?
לא בטוח
מאיפה את חוזרת?
אני מייצר אותו לבד
משקה איתו את העציצים
כשאת לא
איך אני שם?
בלי הגיון?
סודי
שהיא
אחד.
לחזור
כמו שאר החיות
חזרנו
אבל אצלי זה אחרת
אני לא נראה כמוהם
אני לא מרגיש כמוהם
אין פה אוויר
הם רוצים אותי אחר
עם הבדים
וצינורות ההשקיה
הם רוצים שנעשה אהבה
בחושך
תוהו ובוהו
צלליות של שליטה
אנחנו מתגעגעים עד שגעון
תחזרי כבר
תחזרי
תחזרי כבר
תחזרי
נרגעתי
נשב לשולחן
מלח
כוס מים
סכין
מזלג
ארבע רגליים
שני אנשים
שתיקה אחת
אני לא יכול להיות
עדיין
היער קורא לי
וכמו שאר החיות
חזרתי
בואי
אני נרדם
אני מנומנם
תחזרי כבר
תחזרי
והנני אבק הימים
והנני אבק הימים
גזע עבות שיודע היכן
למצוא מים
וזה כל רצונו
וזו קדושת חייו
והשורשים מצייתים
באופן טבעי
והעלים מוריקים בשעה
ומושלכים ללא הפגנה
הנני מדף הפסלים
נחל איתן שיודע לאן
וכיצד לשקף שמיים
וזה כל שקיפותו
וזו מגירת חייו
והדגים מצייצים
באופן עקבי
והגשרים נבנים בדקה
והבריות חושפות עצם ללא הפסקה
הנני דברי הימים
לזמר בדממה
בתוך האפרכסת
אבדו צלילים
שמוענו לך
לתקוע מסמרים
לקנות ירקות
מכתב סודי על מקרר עירום
ערימות של זכרונות
חשק ללעוס לשונות
לגרד מתחת לעור
נשב שקטים כמו כוכבים ונמתין
לפשטות שתלמד אותנו לזמר….
כשזה מתפרק
כשזה מתפרק
אפשר לראות את כל האיברים
לחוש את הפעימות בבטן
ובקצוות גפיים
להבחין בבוהק שמאחורי האישון
לשחק תופסת עם בועיות חמצן
ללכת לאחור
לחשוב באלכסון
לדמם ללא חתך
העננים, הגלים, האדמה והשמש
יוצקים לתוכי וורידים חדשים
וכמו תינוקת בת יום
אין לי עדיין שם
ובטח שלא חלום
אני תוהה
ומדפדף דפי חרטה דביקים
ספר הוראות היה עוזר
אך גם הוא
מורכב מילים, פסקאות, נייר
וכל אלו יצאו לָשׂוּחַ בשדות
דווקא עם הגשם
דווקא עם הגשם
והרגשתי חי
כי קראת לי
ממרחקים
צעדתי על השביל החלקלק
הרוח שיחקה תופסת בעלים
והייתי רווי הודיה
על שפגשתי בך
לאהוב כראשונה
להעריץ את יופייך הפנימי
שוב לפגוש את הנער
את לוגם בארות הרגש
מוקיר גלישות השיער
לטייל סביב חומותייך
בשלישית לתור אחר שער
אחר מילות הכניעה
ללמוד מרחק מהו
לדמיין את פשטות ידייך
לראשונה לתהות על המתנה
קדושת מקצב נשימות
מלבישני עירום בשנייה
לרצות בך יותר מלרצות לרצות
להנות ממבוך הימים
לזכור שבמקום בו כאב ילטף חסד
זה יהיה המקום בו את ואני
נפגשים
כראשונה
באת
באת
כמו מבט
לרגע קט
שהיה בכמעט
ואני ישנוני
איטי שכמותי
לא הספקתי
מצמצתי
וחיבקת ליל מנוחה
ודלתי נסגרה
והאור כבר כבה
נותרה עלטה
אך עכשיו אני ער
רוצה להיזכר
באפשרות האחר
שלא נרדם אלא קם בדיוק ואמר
לך עמדי אל תלכי רק הישארי איתי
לא יותר ולא עוד ורק נעמוד
עד שיספיק
לי ולך
לך ולי
אותה
קילופי צבע דהוי וישן על דופן חלון עץ
רחש עלים מבעד לדלת
קימורי אצבעות הרגליים
עשן מיתמר ומותיר שפתיים
ענן שנכלם
שקע חשמלי פעור פה
שביל המסתלסל מעלה ומטה
ומזג אוויר יהיה שיהיה
העט בכיסי
ותמונת החלום
סלסלת נצרים הפוכה בקצה מרפסת
בוץ על נעליים
תו רודף תו רודף תו
קשיש תכול חולצה בדרכו למכולת
ספרות עבת כרס על מדפי זרים
צחוק ילדותי
פגישות ביומן
מרצפות משפחות ללא שם משפחה
צומת דרכים
שלטי חוצות מוחצנים
צעיף על צוואר
אישון לא מוכר
אני יכול להמשיך
עד שכל עולמי יהיה רשום על הקלף
אך גם רשימות עמוסות בכל טוב או כל רע
לא יעידו אמת ראויה
הן אינן התחושה
והחפצים אינם ידיעה
ומראי המקום לא מראים העובדה הפשוטה
שכל גרגר של אבק
מזכיר לי אותה
אני מקריא לך
אני מקריא לך
את סיפורי
המילים יפות מתמיד
העלילה מסתדרת
תמונות דמיון נשזרות למציאות
ברגע
ברקע
הרוח נושבת
הגיבורים ערים נרגשים
רק בזכותך הם שבו לפעום
בחדרך
בעינייך
דרך עולמך
טביעת הדיו שלי
מצאה בית חם
ואצבעות שיודעות להמיס את הדבק
ונשימות שיודעות לנשוף את הקור
גיבוריי
סיפוריי
שבים עבורך לתחיה
כדי לאחוז לראשונה בסופם
אני אני
שמעוני על חלקיי
זעקתי על שומרי השער
ובבת אחת
גיליתי שאני שכוב פרקדן
על רצפתי
דש את מרבץ תנומתך
אוחז בכר עדין
בזרוע לא יציבה
אולי עליי לא לגעת
בכעסים מסוג זה
תחושה מסוג זו
תזהרי
אני אני
לא זוכרים אותי אוהב
לא זוכרים אותי אוהב
ולכן גם אני מעט מתמהמה
והצבעים כולם נמצאים
רק שכעת הם מודעים לתבליטך
והייתי רוצה שתבכי איתי
תבכי לי
הייתי רוצה להיות אבן פינתך
הריגוש השעמום
נמענך
את אומרת שכתבתי אותך אז
אני עסוק בלכתוב אותך עכשיו
ומוכן לשלם על כך בדיו
תזכירי לי
שאהבתי אותך כל כתביי
בכל מילותיי
בחיי
נעים מאוד כואב
נעים מאוד כואב
שרב של סוף
אני לא רוצה ללכת
לא מעוניין לעזוב
ופוסע רחוק מדי
את לא עוצרת
אותי
ואני לא מתוודה
על רסיסיי
המסכה ברזל כבד מנשוא
מילות חולין חתך עמוק
ללא דימוי הדם ניגר
קורא תיגר על רום הצחוק
ולא עמדתי עדיין
על שלי
ולא אמרתי
את דבריי
תקוע
באני
במקום לרקוד
את האותך
כמו זכות
קצר
כמו מצמוץ
דבר לא משנה
אמרתי פעם
את מי שאני
ובקצר
צלחת גדר
חיה מתה
גר בשעון
חול כחול
חמלה במשיכת
לסבול
זה משחק
אמיתי
אשליה
אלמותי
נשארת
כמעט
והלכת
מדי
קצר
כמו זכות
וגם זה צריך להיות
וגם זה צריך להיות
מבחן לחמלה פנימית
לבד ולא לבד
מישהי מחזיקה לי את היד
ואני מדמיין שאת עושה איתי חסד
דרכה
נחמה בסילוף
וענני שינוי
רק בסוף פעימתי הנוכחית
אהיה רשאי להביט
באדם שנהייתי
אם היית לרגע
אם
היית
לרגע
רואה
אותך
דרך
עיניי
האור נלקח לעת עתה
האור נלקח
לעת עתה
הושאל לזמן כדי ללטף ידיו
בין הסמטאות הצוננות
ישנן רגליים
המתהלכות בחיפוש אופייני
הפסלים זזים
שואלים
לאן ברח
ואני ביניהם
מרגיע הרוחות
מספר שהוא היה צריך
להתרחק
כדי להאיר
מבלי להישרף
ברדת ליל
כשהענפים מתבלטים על פני שמיים
והצינה דורשת חיבוק
יש בי ציור של שִׁיבָה
ומעליו
הכול מואר
מבעד לחלון
מבעד לחלון
מחכות לי רכבות
המחברות בין אגמים למחשבות
ענני עשן האח
עונים לענני סוף העונה
לוחשים להם
הגענו
מותר לשבת
מותר להמשיך
מותר להיות כל מה שצריך
מבעד לחלום
אני שוב פשוט
והרצפה ממתינה לשנינו
שנשוב להשטיח דאגות
להפוך תקרות למהויות
מותר לחלום
על גוף שני
אתה
מותר לך
לקראתך
לקראתך
פעמה עדינה
צלילי צללים על קיר המבואה
לקראתך
בשעטה
איטית ככל שיכולה להיות זכורה
שכוב
שמוט בבריכת המתפשוט
לקראתך
הולך עד שנלך
מחייך עד שנחייך
איתי עד שאיתך
על הגבעה שליטפת לך
על הגבעה שליטפת לך
יש שריטות באצבעות
כמו זליגות מים שלוות
כי ככה זה
מאחורי האבנים הנחות
יש ציוץ ציפורים
כמו ניגון מטווחים
ככה זה
יש סלעים הבוהים בפרחים
וענפים הדוברים רגבים
במקום הזה
ואנחנו ישובים כמו אחים
או כמו זרים
ככה
ואני אוהב אותך כמו מנשק
וכמו אב
כי ככה זה במקום הזה
ואת מכירה אותי מעכשיו
כמו ממרחק
ומותר
באהבה שליטפת לך
כי ככה זה במקום הזה
ללא שליטה
ללא שליטה
ואז לאף מילה אין רגליים
ואפשר לפסוע על קירות
הירח מתפנה להצטייר בים
אין כאן אין שם
הכול בכולם
אהבה ללא נמען
אהבה ללא תכלית
מעל הזמן
ללא שליטה
המחשבה נודמת
התהייה נודדת
סופה גדולה של שקיפות
תיקח מפה את כולי בקרוב
ואחבק אותה
כפי שלא נגעתי מעודי
אחבק
ללא שליטה
נפגשנו כבר
נפגשנו כבר
במים הגדולים
בטרם כינו אותם
לפני עיטורי הגבולות
את אינך מוכרת לי מאז
את כל מה שאני עכשיו
בהתפוגג ענן הבוקר
כל חלילי הרוח שורקים
את הלחן השָׁלֵו
זה הטמון על חוד סופנו
זה שהסכים את התחלתנו
אני ניגש בעוז טרי
ללשוניות המנעולים
משמן אותן בדמעות של האדם
שהייתי
כל מה שחיבקת בי
נוצץ כעת
כל אות שחקקת בי
מנמנמת בעריסתה
לא אוכל להיות דבר שלא דמיינתי
כך חסמתי בעבר
אך מאז חלפת באצבעותייך
על מבוכיי הנמוגים
שיניתי הילוכיי
ליצני חצר וציידי ראשים
החליפו מלבושם
בחושך
אני יכול לראות
את שנִהְיֶה
את שהיינו
את שלא יקרה
את שדומיין
אני יכול להאיר בנשיפה
אהבה
מעל הזמן
הדף הריק
זה משתנה כל כך מהר
תלול וחד
הבהוב בוהק לרגע
האדמה מצמיחה נבטים גוססים
העננים מתפוגגים לארמונות של חול
לא נצליח להיאחז בדבר
גם אם נרצה
מאחורי הקיר של התמיד
אני יודע שקיים משהו בצורה של ציפייה
אני מרגיש את נחילי הדם השקוף שלי
קסום ורגיל כמו הלילה
פשוט ומופלא כמו הסוד
את נמצאת בחדר שלעולם לא אראה
את מתרוצצת בשדות בין צמחי מרפא
אבוד במראות ובשיקוף אפשרויות
איני בטוח כבר בשמי
אני אוחז ביתדות אותיותייך
במערבולת ההווה
בלא כלום שבעתיד
יש דבר אחד שמעניק לי את עצמי
כמו אותך
והוא תמיד גלוי
לפני שינה
לפני לידה
לפני הידיעה
הדף הריק
הכול כבר יודעים
זרות מוחלטת
והקרובים ביותר לא יכולים לה
מוצא פי אינו עושה חסד עם תחושותיי
מעולם לא הצלחתי לכתוב אותך בתוכי
איך אוכל לספר לבריות אודותייך
היוצאים נכנסים
מדלת אחת לאחרת
הנהון של ראשים
הבנות חלקיות
אין בי שמץ של תלונה
יש בי כמיהה לשתף
נגעתי במשהו ראיתי דבר
ואם אף אדם פה אינו בדיוק אני
כיצד אוכל להיות במוכר
הם לא יבינו הם לא ידעו
הם אינם אמורים לראות את
שטרם חוו
ובמקומות פשוטים
כשהשמש עומדת
אני נזכר בהתחלה
ברגע ללא הגדרה
ושם
זהות מוחלטת
וקרוב כמו רחוק
ואין מילים
ואת פה כי את שם
עולם של שבילים
ואין לי מה להגיד
כי
הכול
כבר
יודעים
ועכשיו מישהו יאהב
ועכשיו
מישהו
יאהב
אותך
כמו
שרק
את
יודעת
לאהוב
הפיצול
את כל הזמן מרגישה
לא כי את כל הזמן
אלא כי אינך לבד
ונחזור אל עצמנו
מפעם לפעם
לעיתים בעדנה
לעיתים בבהול
ונהיה אוהבים וזרים
ונלמד את שינויי הכאן
נחגוג אובדן
נכאב הולדה
נשקיף עד שנראה
מהברה ראשונה
ובהתעוררות
נפקח עיניים בהתפכחות
בטיפוס
נתאחד דרך קירות השאלה
ונאזין לניגון העדין
הזורם כמו פלג מים שקטים
ולעד ישטוף אותנו
עד שנרגיש
פיצול
